המאבק ברוב העולם כמאפיין של העם העברי
הרב יניב חניאיג אב, תשפה07/08/2025פרק לג מתוך הספר אמונה בעולם המודרני![]()
+ תיאור הספר
+ הצג את פרקי הספר
<< לפרק הקודם
-
לפרק הבא >>
תחושת הכבישה של תרבות המערב והרצון שלנו לא להיות "שונים מכולם" גורמים לנו פעמים רבות לנטות ולקבל את אמונותיה של תרבות המערב כאקסיומה...
תגיות:תרבות מערביתאמונהיהדות
בשבועות האחרונים אנו עוסקים ארוכות בנושא שיעבוד המחשבה בעולם המודרני מהבטים שונים ומגוונים ובשיעור האחרון אף ניסיתי לעמוד על גישתה של התורה לסוגיה זו. בשיעור זה ברצוני לסיים את הנושא בבחינה היסטורית (ואולי גם פחות אובייקטיבית מבדרך כלל) של התנהלות עם ישראל בהקשר הזה במשך הדורות.
מיד לאחר דור אנוש החל העולם לשכוח את בוראו, בני האדם הלכו ושקעו בעבודת אלילים ועבודת גורמים אחרים (גורמי השמיים, אתני טבע וכדומה) כדרך חיים שהלכה וכבשה את העולם העתיק. במשך הזמן, מספר לנו הרמב"ם, שכחו בני האדם לחלוטין את האלוקים, שכחה מוחלטת וגמורה, עד כדי כך
שהאמונה במציאותו הפכה להיסטוריה מוחלטת. במהלך אותם שנים חשוכות (האמת היא שאני עוסק בכתיבת ספר שנושאו הוא התקופה הזו) קם אדם אחד, ילד קטן על פי עדותם של חז"ל, ומרד בתפיסת העולם המקובלת. הוא קיבל על עצמו את האמונה באל אחד ומסר נפשו למען האמונה הזו.
סיפורים אלו לא מופיעים בפירוש בתורה, אולם חכמים, בתורה שבעל פה, משלימים לנו את התמונה ומרחיבים לגבי עוצמת הקשיים והאיומים שאיתם התמודד אברהם אבינו באותם זמנים. הדברים הגיעו עד כדי כך שנגזר עליו גזר דין מוות כעונש על מרידתו בעולם האלילי והוא נאלץ, יחד עם משפחתו הקרובה, לעזוב את עיר מגוריו ולצאת מן הארץ (עוד לפני השלב שבו הקב"ה ציווה עליו ללכת אל ארץ כנען). העולם האלילי שסביבו לא יכול היה להתמודד עם אברהם אבינו והוא התמודד על דעתו מול עולם מלא, מול כל אנשי העולם העתיק, ללא תומך אחד אפילו. עד כדי היתה דעתו של אברהם משונה ולא רגילה, עד כדי כך הוא היה שונה באופן החשיבה וההתנהגות מהעולם שסביבו, שלשמו התווספה תוספת קבועה- אברהם העברי. ולפי דעת חלק מהמפרשים השם אברהם העברי נובע מההגדרה: "שהוא בעבר אחד של הנהר ושאר העולם בעבר השני".
אברהם היה שונה בעצם מהותו, הוא היה מצד אחד ושאר העולם בצד אחר, חשב אחרת וקירב אנשים לדרך המחשבה שלו... הוא נלחם מול העולם כולו ולא נכנע לכיבוש המחשבה (בצורה שהוא בא לידי ביטוי אז). על פי זה אחד הכינויים הרווחים ביותר לעם ישראל, "העם העברי", נובע מהיותנו שונים, מהיותנו בצד אחד של הנהר בעוד כל העולם נמצא בצד השני. תכונה זו הוריש לנו אברהם אבינו כחלק ממורשתו לעם ישראל והיא הפכה למאפיין בולט של עם ישראל במשך השנים.
לאחר שאברהם הגיע לחרן הוא מקבל שוב צו מלמעלה- "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך ", נפרד ממשפחתו הקרובה ויוצא לנפשו אל העולם. בליווי בן אחיו (שבהמשך נפרד מאברהם גם הוא) הוא יוצא לארץ חדשה, להתמודדות מול עמים שלמים, לגמרי לבדו וכבודד המייצג דרך אחרת, השונה מכל מה שהיה מוכר עד אז. מאז ועד ליציאת מצריים אברהם ובניו מוכרים בשני מושגים שמורים על אותו מאפיין- הם מוכרים כ"עברים" ("כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם") ומוכרים כ"משפחת אברהם". לא מדובר בעם או בשבט, אלא במשפחה. הדרך שהן מייצגים היא שונה ומוזרה והם לא הופכים להיות לחלק מסביבתם הקרובה. מדובר במשפחה עם קוריוז של אמונה באל אחד שחושבת אחרת מכל מי שסביבם.
על פי עיון בכתובים נדמה שאפשר לומר שעוצמת המאבקים שאנו עומדים מולם היום היא קטנה עד כדי אפסית לעומת עוצמת המאבקים שבפניהם עמד אברהם אבינו, בניו ודורות ההמשך. הדרך שהם ייצגו היתה כל כך שונה ואחרת ממה שמקובל היה בעולם שהם נאלצו למסור את נפשם ממש על הרעיון.
במשך השנים שלאחר מכן מתחיל אברהם אבינו להפיץ את רעיון האמונה באל אחד בעולם כולו. העולם האלילי שסביבו מתקשה מאוד לעכל את הרעיון החדש ומשפחת אברהם, שהפכה כבר לעם, ממשיכה להיאבק מול העולם כולו. לאט לאט חודרים הרעיונות החדשניים הללו לעולם כולו ורבים מצטרפים לדרך, אולם המחיר הוא נורא, עם ישראל משלם בבידוד מדיני, בחוסר טמיעה, במלחמות בלתי פוסקות ועוד... העולם האלילי נלחם על חייו ודרכו האמונית ומעניש את עם ישראל על מיוחדתו. בסופו של דבר, לאחר יותר מאלף חמש מאות שנה, מתחילה האחיזה האלילית בעולם להתרופף, הרעיון הגדול מתחיל להתפשט בעולם ורבים מצטרפים אליו- אולם גם כאן המחיר נורא. הנצרות והאיסלאם מקרבים יותר אנשים לאמונה החדשה, אולם כדי להקל על העולם האלילי הם מוותרים על חלק ניכר מרעיונותיה של הדת היהודית, משנים חלק מתפיסות העולם ובכך מקלים על עמי עובדי האלילים לקבל את האמונה החדשה באל אחד. ככל שעולה כוחן הן מוותרות על יותר עקרונות מהיהדות ומגבירות את הלחץ על ה"כופרים" שאינם מקבלים את הדת... עמי האליל נטבחים ומושמדים ולאט לאט הרעיון המונותאיסטי מגיע לעולם כולו. אולם, בצורה פרדוכסלית, עם ישראל נשאר מחוץ לתהליך. הנצרות והאיסלאם איבדו כל כך הרבה מיסודותיה של היהדות, שינו במידה כל כך גדושה את עקרונות האמונה באל אחד, עד שהיהדות כבר לא מצאה איתן שפה משותפת. שוב נותרו
בניו של אברהם אבינו בודדים בעולם האמונה והמשיכו לייצג דרך לא מקובלת ושונה משלטון הרוב. על פי הגדרתו של הרב קוק מצאו הדתות החדשות כל כך הרבה משותף עם מושגים אליליים עד שאי אפשר היה להתייחס אליהן כאל דרך משותפת.
הנקודה החשובה לדיון שלנו היא שעם ישראל שוב נותר בודד בדרך החשיבה שלו. העם העברי המשיך לייצג דרך שונה מהמקובל בעולם ולחיות אחרת מרוב רובו של העולם הסובב אותו... הרדיפות הדתיות נמשכו בכל עוז, כשהנצרות מגדילה לעשות... מאות אלפים נטבחו על בסיס אמונתם והמצב הלך והחמיר אפילו יחסית לעולם האלילי הפרוע שהיה לפני הנצרות.
בסופו של דבר העקרון נשאר דומה- עם ישראל המשיך לייצג דרך שונה מהמקובל בעולם, נלחם על דרכו בעולם שלם שחושב וחשב אחרת מאיתנו.
בכל חילופי התקופות שהיו מאז ועד היום לבש העניין צורה ופשט צורה, העולם כולו נסחף אחרי כיוון כזה או אחר, שוב שינה את דרכו, התקרב והתרחק מהצורה שבה עם ישראל חושב, אולם בכל חילופי התקופות המצב של עם עברי נותר כשהיה. אם לשפוט לפי ההיסטוריה של עם ישראל הרי שהעמידה בצד היא עיקרון די מהותי ועקרוני בצורה שבה אנו מתנהלים בעולם... אומנם העולם מתקדם ולעיתים ישנה התקרבות בין הרחוקים- אולם עדיין עבודה רבה לפנינו.
לי, לפחות, עיון בהיסטוריה הזו נותן יותר כוח נפשי לעמוד בתחושה הקשה התוקפת אותי לעיתים כשאני בוחן את בידודו של עם ישראל בעולם ואת המעטים כל כך המאמינים בדרכנו. למרות כל הבדידות הזו, למרות שתמיד נלחמנו על דרכנו האמונית ועמדנו בצד לגבי רוב רובו של העולם, עדיין עם ישראל שרד את המאבק, נלחם על דעותיו ומצליח, לאט לאט, להפיצם בעולם. אם בשלבים הראשונים היה מדובר על התמודדות קשה עם ממלכות האליל, ובשלבים מאוחרים יותר על פילוסופיה, דת, ועוד... הרי שהיום אנו מרגישים בודדים לעומת ההומניות, חוסר הצניעות, היחס לעמים אחרים וכדומה... זוהי חלק מדרכנו: היותנו "עברים", מעבר הנהר, הוא חלק מירושתנו הגדולה, שהתחילה עוד בימי אברהם אבינו ועוברת אלינו אחרי שנות דור. נולדנו כדי להיאבק בכפיה המחשבתית של העולם וכדי להציג דרך שונה וכך אנו עושים מאז נוסדנו.
כמי שעוסק רבות בהתמודדות עם שאלות אמונה ובהתלבטויות של בני נוער לגבי דתם אני יודע עד כמה הנושא שבו עסקנו בשיעורים האחרונים חשוב לרבים מאיתנו. תחושת הכבישה של תרבות המערב והרצון שלנו לא להיות "שונים מכולם" גורמים לנו פעמים רבות לנטות ולקבל את אמונותיה של תרבות המערב כאקסיומה. בחינה של ההיסטוריה של עם ישראל והתבוננות במסלול שכבר עברנו יכולה לתת לנו תחושה חדשה ופרספקטיבה רחבה יותר על המצב ולהעניק כוחות גם למי שמרגיש שראשו סחרחר עליו מעוצמתו של העולם המודרני.
מיד לאחר דור אנוש החל העולם לשכוח את בוראו, בני האדם הלכו ושקעו בעבודת אלילים ועבודת גורמים אחרים (גורמי השמיים, אתני טבע וכדומה) כדרך חיים שהלכה וכבשה את העולם העתיק. במשך הזמן, מספר לנו הרמב"ם, שכחו בני האדם לחלוטין את האלוקים, שכחה מוחלטת וגמורה, עד כדי כך

סיפורים אלו לא מופיעים בפירוש בתורה, אולם חכמים, בתורה שבעל פה, משלימים לנו את התמונה ומרחיבים לגבי עוצמת הקשיים והאיומים שאיתם התמודד אברהם אבינו באותם זמנים. הדברים הגיעו עד כדי כך שנגזר עליו גזר דין מוות כעונש על מרידתו בעולם האלילי והוא נאלץ, יחד עם משפחתו הקרובה, לעזוב את עיר מגוריו ולצאת מן הארץ (עוד לפני השלב שבו הקב"ה ציווה עליו ללכת אל ארץ כנען). העולם האלילי שסביבו לא יכול היה להתמודד עם אברהם אבינו והוא התמודד על דעתו מול עולם מלא, מול כל אנשי העולם העתיק, ללא תומך אחד אפילו. עד כדי היתה דעתו של אברהם משונה ולא רגילה, עד כדי כך הוא היה שונה באופן החשיבה וההתנהגות מהעולם שסביבו, שלשמו התווספה תוספת קבועה- אברהם העברי. ולפי דעת חלק מהמפרשים השם אברהם העברי נובע מההגדרה: "שהוא בעבר אחד של הנהר ושאר העולם בעבר השני".
אברהם היה שונה בעצם מהותו, הוא היה מצד אחד ושאר העולם בצד אחר, חשב אחרת וקירב אנשים לדרך המחשבה שלו... הוא נלחם מול העולם כולו ולא נכנע לכיבוש המחשבה (בצורה שהוא בא לידי ביטוי אז). על פי זה אחד הכינויים הרווחים ביותר לעם ישראל, "העם העברי", נובע מהיותנו שונים, מהיותנו בצד אחד של הנהר בעוד כל העולם נמצא בצד השני. תכונה זו הוריש לנו אברהם אבינו כחלק ממורשתו לעם ישראל והיא הפכה למאפיין בולט של עם ישראל במשך השנים.
לאחר שאברהם הגיע לחרן הוא מקבל שוב צו מלמעלה- "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך ", נפרד ממשפחתו הקרובה ויוצא לנפשו אל העולם. בליווי בן אחיו (שבהמשך נפרד מאברהם גם הוא) הוא יוצא לארץ חדשה, להתמודדות מול עמים שלמים, לגמרי לבדו וכבודד המייצג דרך אחרת, השונה מכל מה שהיה מוכר עד אז. מאז ועד ליציאת מצריים אברהם ובניו מוכרים בשני מושגים שמורים על אותו מאפיין- הם מוכרים כ"עברים" ("כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם") ומוכרים כ"משפחת אברהם". לא מדובר בעם או בשבט, אלא במשפחה. הדרך שהן מייצגים היא שונה ומוזרה והם לא הופכים להיות לחלק מסביבתם הקרובה. מדובר במשפחה עם קוריוז של אמונה באל אחד שחושבת אחרת מכל מי שסביבם.
על פי עיון בכתובים נדמה שאפשר לומר שעוצמת המאבקים שאנו עומדים מולם היום היא קטנה עד כדי אפסית לעומת עוצמת המאבקים שבפניהם עמד אברהם אבינו, בניו ודורות ההמשך. הדרך שהם ייצגו היתה כל כך שונה ואחרת ממה שמקובל היה בעולם שהם נאלצו למסור את נפשם ממש על הרעיון.
במשך השנים שלאחר מכן מתחיל אברהם אבינו להפיץ את רעיון האמונה באל אחד בעולם כולו. העולם האלילי שסביבו מתקשה מאוד לעכל את הרעיון החדש ומשפחת אברהם, שהפכה כבר לעם, ממשיכה להיאבק מול העולם כולו. לאט לאט חודרים הרעיונות החדשניים הללו לעולם כולו ורבים מצטרפים לדרך, אולם המחיר הוא נורא, עם ישראל משלם בבידוד מדיני, בחוסר טמיעה, במלחמות בלתי פוסקות ועוד... העולם האלילי נלחם על חייו ודרכו האמונית ומעניש את עם ישראל על מיוחדתו. בסופו של דבר, לאחר יותר מאלף חמש מאות שנה, מתחילה האחיזה האלילית בעולם להתרופף, הרעיון הגדול מתחיל להתפשט בעולם ורבים מצטרפים אליו- אולם גם כאן המחיר נורא. הנצרות והאיסלאם מקרבים יותר אנשים לאמונה החדשה, אולם כדי להקל על העולם האלילי הם מוותרים על חלק ניכר מרעיונותיה של הדת היהודית, משנים חלק מתפיסות העולם ובכך מקלים על עמי עובדי האלילים לקבל את האמונה החדשה באל אחד. ככל שעולה כוחן הן מוותרות על יותר עקרונות מהיהדות ומגבירות את הלחץ על ה"כופרים" שאינם מקבלים את הדת... עמי האליל נטבחים ומושמדים ולאט לאט הרעיון המונותאיסטי מגיע לעולם כולו. אולם, בצורה פרדוכסלית, עם ישראל נשאר מחוץ לתהליך. הנצרות והאיסלאם איבדו כל כך הרבה מיסודותיה של היהדות, שינו במידה כל כך גדושה את עקרונות האמונה באל אחד, עד שהיהדות כבר לא מצאה איתן שפה משותפת. שוב נותרו
בניו של אברהם אבינו בודדים בעולם האמונה והמשיכו לייצג דרך לא מקובלת ושונה משלטון הרוב. על פי הגדרתו של הרב קוק מצאו הדתות החדשות כל כך הרבה משותף עם מושגים אליליים עד שאי אפשר היה להתייחס אליהן כאל דרך משותפת.
הנקודה החשובה לדיון שלנו היא שעם ישראל שוב נותר בודד בדרך החשיבה שלו. העם העברי המשיך לייצג דרך שונה מהמקובל בעולם ולחיות אחרת מרוב רובו של העולם הסובב אותו... הרדיפות הדתיות נמשכו בכל עוז, כשהנצרות מגדילה לעשות... מאות אלפים נטבחו על בסיס אמונתם והמצב הלך והחמיר אפילו יחסית לעולם האלילי הפרוע שהיה לפני הנצרות.
בסופו של דבר העקרון נשאר דומה- עם ישראל המשיך לייצג דרך שונה מהמקובל בעולם, נלחם על דרכו בעולם שלם שחושב וחשב אחרת מאיתנו.
בכל חילופי התקופות שהיו מאז ועד היום לבש העניין צורה ופשט צורה, העולם כולו נסחף אחרי כיוון כזה או אחר, שוב שינה את דרכו, התקרב והתרחק מהצורה שבה עם ישראל חושב, אולם בכל חילופי התקופות המצב של עם עברי נותר כשהיה. אם לשפוט לפי ההיסטוריה של עם ישראל הרי שהעמידה בצד היא עיקרון די מהותי ועקרוני בצורה שבה אנו מתנהלים בעולם... אומנם העולם מתקדם ולעיתים ישנה התקרבות בין הרחוקים- אולם עדיין עבודה רבה לפנינו.
לי, לפחות, עיון בהיסטוריה הזו נותן יותר כוח נפשי לעמוד בתחושה הקשה התוקפת אותי לעיתים כשאני בוחן את בידודו של עם ישראל בעולם ואת המעטים כל כך המאמינים בדרכנו. למרות כל הבדידות הזו, למרות שתמיד נלחמנו על דרכנו האמונית ועמדנו בצד לגבי רוב רובו של העולם, עדיין עם ישראל שרד את המאבק, נלחם על דעותיו ומצליח, לאט לאט, להפיצם בעולם. אם בשלבים הראשונים היה מדובר על התמודדות קשה עם ממלכות האליל, ובשלבים מאוחרים יותר על פילוסופיה, דת, ועוד... הרי שהיום אנו מרגישים בודדים לעומת ההומניות, חוסר הצניעות, היחס לעמים אחרים וכדומה... זוהי חלק מדרכנו: היותנו "עברים", מעבר הנהר, הוא חלק מירושתנו הגדולה, שהתחילה עוד בימי אברהם אבינו ועוברת אלינו אחרי שנות דור. נולדנו כדי להיאבק בכפיה המחשבתית של העולם וכדי להציג דרך שונה וכך אנו עושים מאז נוסדנו.
כמי שעוסק רבות בהתמודדות עם שאלות אמונה ובהתלבטויות של בני נוער לגבי דתם אני יודע עד כמה הנושא שבו עסקנו בשיעורים האחרונים חשוב לרבים מאיתנו. תחושת הכבישה של תרבות המערב והרצון שלנו לא להיות "שונים מכולם" גורמים לנו פעמים רבות לנטות ולקבל את אמונותיה של תרבות המערב כאקסיומה. בחינה של ההיסטוריה של עם ישראל והתבוננות במסלול שכבר עברנו יכולה לתת לנו תחושה חדשה ופרספקטיבה רחבה יותר על המצב ולהעניק כוחות גם למי שמרגיש שראשו סחרחר עליו מעוצמתו של העולם המודרני.
הוסף תגובה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא אמונה